יום שבת, 1 בינואר 2011

המעבר מהיובל לצפריה

המעבר מהיובל לצפריה ולבני ברק
בעוד סבי, אחיו והוריו גרים בחדר אחד, מטבח ושירותים משותפים ע"י פתח תקוה בהיובל, החלה בניה של מושב חדש "צפריה" ליד יהוד/בית דגון. לשם היו אמורים לעבור – אחותה של סבתא רבקה, קלרה, שכבר היתה לה בת – שרה. הייתה זו הזדמנות לקבל דירה קטנה, חדשה. משום כך וגם בכדי להיות יחד עם האחות הגדולה קלרה הם החליטו גם לעבור לצפריה. התקופה הראשונה בצפריה הייתה קשה. לא היה חשמל. השתמשו בנרות ובפנסים שהודלקו בנפט. יצחק מספר על הקרח אותו היו צריכים לקנות מידי יום / יומיים. השירותים היו כמובן – מחוץ לבית וללא מים זורמים או ביוב. דברים שנראים לנו היום כבלתי אפשריים היו באותם ימים מציאות חיים רגילה משפחת סבי "זכתה" אחרי כ- 6  שנים בארץ לקבל דירה ובה 2  חדרים משלהם וללא שותפים.הם גרו במושב צפריה שהיה מושב חקלאי (בצד שמאל יש את תמונות הילדות של סבא שלי מצפריה) ואולם לא הייו חקלאים ממש. סבא משה עבד כדוור בתל אביב, אח"כ התקדם והפסיק לכתת רגליו ולחלק דואר ועבר לעבוד במחלקת המיון שבדואר. ליצחק יש אמנם זכרונות ילדות אודות פרה שהיתה להם בתקופה הראשונה, יצחק זוכר יציאה לשדה בכדי להביא ירק לפרה אך ה"חקלאית" האמיתית הייתה סבתא רבקה - שעסקה בפיטום אווזים.
הם גרו במושב צפריה עד שנת 1965 ואז עברנו לגור בבני ברק. הם לא יצאו מצפריה בידיים ריקות. הם יצאו עם "נדוניה" בדמותה של הכלה הצעירה אותה סבי נשא לאשה בכ"ב שבט תשכ"ח. (1968)
אחיו של סבי יצחק – המשיך את לימודיו כאמור ב"מדרשית נעם" ועם סיום לימודיו במדרשיה עבר לישיבת ההסדר בשעלבים. יצחק זכה להכיר את רבקה, אחותו של צבי סבו, בעלה של שרה (בת הדודה קלרה). קשרי המשפחה חוזקו והודקו ולאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ג סבא משה וסבתא רבקה זכו להביא גם את בנם השני – יצחק אלימלך לחופה עם רבקה  בכ"ה אב תשל"ד (1974) ובכך הונחה התשתית המלאה להקמתו של הדור הבא. סבא משה וסבתא רבקה המשיכו לגור בבני ברק עד לקיץ תש"ס. (8.2000) באותו קיץ, התברר שסבא משה חלה במחלה קשה ולכן משפחתו החליטה בהתייעצות משותפת שסבא משה וסבתא רבקה יעברו לקרית אתא, בסמיכות לבנם יצחק ואשתו רבקה. סבתא רבקה (מזכירה שהיא סבתא רבה שלי) ממשיכה ברוך ד' בימים אלו, להתגורר בקרית אתא, בסמיכות כאמור ליצחק ורבקה.



אין תגובות:

פרסום תגובה